לחשוב פנימה, לחשוב עמוק

בפרק הקודם ניסינו להסביר שהעולם הוא טוב במהותו, דבר הנוגד ללא ספק את הראייה שהורגלנו אליה. "אם תפתח את העיניים", יאמר לי אחד מכם, "תראה שזה ממש לא ככה". אכן נראה שהעולם, על פי חיצוניותו, הוא דבר רע ומושחת (ולא בחינם הדתות השליטות בעולם הן הדתות המאמינות ברשעותו של העולם). כדי להבין את טובו של העולם נזקקנו להסתכלות מסוג אחר - הסתכלות פנימית. הסתכלות שבמובן מסויים מתעלמת מאיך שהעולם נראה בחיצוניותו, מתעלמת ממה שרואות העניים ובוחנת את הדברים בכלים אחרים מעט.

הסתכלות זו היא הסתכלות שונה ממה שאנו רגילים בעולמנו המודרני. אתם בטח מכירים את

הצורה שבה בונים היום קניונים במדינת ישראל - בעלי הקניון משקיעים רבות ביופיו של הבניין. עצים מלאכותיים, מעליות שקופות, "כאילו" מפלים ועוד... ואם תבקרו בקניון בארצות הברית תראו גם אגמים מלאכותיים, ברווזים מפלסטיק וכדומה. אני מזכיר דווקא את הקניונים כי במקומות הללו (ובתפאורות אחרות) כולנו בעצם יודעים ששום דבר לא אמיתי במה שאנחנו רואים ושהעצים עשויים מבד במקרה הטוב ומפלסטיק צבוע במקרה הרע (בעצם, גם הבד היום עשוי מסיבים סינטטיים), אבל כבר התרגלנו ללכת אחרי מראה העיניים ופחות אחרי האמת. מכוניות נוצצות, מכשירי חשמל מבריקים ואביזרים לשיפור היופי האישי הם היום לחם חוקנו. כך אנחנו חיים וכך אנחנו מתרגלים לחשוב, על פי איך שהדברים נראים ולא על פי מהותם האמיתית. כבר אמר פעם פוליטיקאי מפורסם: "אם עשית ולא פרסמת שעשית - כאילו שלא עשית כלום. אם לא עשית ופרסמת - עשית!", וכך בדיוק אנחנו חיים היום. הכל נמדד על פי הפרסום, החיצוניות והמראה, ופחות ופחות על פי התוכן. אנחנו מתרגלים יותר ויותר לשפוט את הדברים לפי הרושם החיצוני שהם עושים עלינו. כך בוחרים היום בן זוג לחיים וכך בוחרים מקום מגורים ובעצם כל דבר אחר. העולם סביבנו בנוי מ"מלכודות עיניים" שונות שתפקידן לצוד את מבטנו בחיצוניות מרהיבה כדי שנרכוש, נאכל או נשתה דווקא מוצר מסויים ולא אחר. במקרים הקשים יותר מנסות אותן מלכודות לשכנע אותנו להתנהג בצורות מסויימות. שוב, צורות הנחשבות, מבחינה חיצונית, לטובות יותר. זה כל כך עמוק ומושרש עד שאנחנו מתרגלים לחשוב בצורה כזאת, אנחנו יודעים שמדובר ב"פלסטיק שצבוע כמו מתכת", וממשיכים לחפש את הפלסטיק הזה בדיוק. עולם שלם בנוי על מותגים, סימני זיהוי חיצוניים, דימויים ויחסי ציבור.

אולם, בחינה מדוקדקת יותר של החיים תוכיח שחייבת להיות הסתכלות אחרת. לשם המחשת העניין נביא דוגמא- בהסתכלות חיצונית ניתן להתרשם שהטוב ביותר לאדם שמן הוא להמשיך ולזלול כל היום וכל הלילה - הוא נהנה מזה, הוא לא רעב וזה עושה לו טוב. לפי ההסתכלות הזו אין לו רע יותר מדיאטה, הוא סובל מרעב ומעצבנות, אין לו מצב רוח וסבלו זועק לשמים. אולם, אם נסתכל בצורה פנימית נגלה בדיוק את ההיפך, המזון המרובה גורם לו להשמנה שמסכנת את בריאותו, מעמדו החברתי אינו גבוה, מחלות שונות פוקדות אותו יותר בקלות וכובד משקלו מכביד את חייו עליו! 

האם דיאטה היא הדבר הטוב בשבילו או השמנה? בהסתכלות פנימית - ללא ספק דיאטה. ניתן להביא דוגמאות רבות לכך שלא כל מה שנראה לנו חיצונית כטוב הוא טוב גם מבחינה פנימית. אנשים מעשנים מהווים דוגמא חיה לכך, כמו גם רבים אחרים. אולם, למרות כל זאת, צורת ההסתכלות השלטת היום היא ללא ספק הצורה החיצונית. מה טוב בשבילי מקביל למה נראה לי שטוב בשבילי.

אחת הבעיות המרכזיות שיש לנו עם הדת היא שהדת היהודית סותרת את ההסתכלות הזאת. היא מחנכת אותנו להסתכלות פנימית על החיים, לבחינה עמוקה יותר של מקרים. במקום להתרשם ממראה העיניים, תאמר לך היהדות להסתכל פנימה, לבחון את הדברים על פי מראם העמוק ולא רק על פי הצורה שהם נראים מבחוץ. היהדות מלמדת אותנו שלא כל מה שנראה לנו טוב הוא טוב באמת, ולא כל מה שנוצץ הוא זהב. אנחנו צריכים לבחון את הדברים לעומקם, אף על פי שפעמים רבות דבר זה מתנגש בצורת החיים המקובלת.

לפני זמן מה, כאשר זמר ששינה את מינו ייצג את ישראל באירויזיון, יצא לי לשמוע ויכוח בנושא בין שני אנשים: אחד מהם טען שהזמר הוא ללא ספק זמרת. גופו שונה על ידי ניתוחים והורמונים שונים, וזאת בנוסף על העדפתו הנפשית כך שהוא ללא ספק שינה את מינו. לעומתו טען אחר, אדם דתי, שאין שום אפשרות אמיתית לשנות את המין. לדעתי הוויכוח הזה מייצג את שתי צורות הסתכלות שהזכרנו, מבחינה חיצונית ללא ספק הפך הגבר לנקיבה, אולם, למי שמאמין במהות פנימית של האדם, שמאמין שלאדם יש נשמה, הרי שניתוח חיצוני אינו יכול לשנות באמת את הדברים. בנשמתו נותר הזמר גבר גם אם בגופו הוא אשה, והנשמה - זה מה שקובע יותר ביהדות.

ההסתכלות הפנימית על החיים משנה אותם מן הקצה אל הקצה. כשהדברים נבחנים על פי עומקם הרי שהם נראים אחרת לגמרי. האם היהודים הם אור לגויים או סך הכל עם נרדף וסובל? מבחינה חיצונית התשובה נראית ברורה (ושלילית...), אולם ייתכן מאוד שמהצד הפנימי המצב שונה לחלוטין!

אם נתרגל להסתכלות פנימית על חיינו הם ישתפרו גם ללא קשר לתחום הדתי, בצורה בה נבחר בן או בת זוג לחיים, בצורה בה נבחר מקצוע, בצורה בה נלמד ונשקיע בלימודים - בכל אלו הסתכלות פנימית משנה את פני הדברים.

העמקה- בסיפור יוסף ואחיו, כאשר יוסף מתגלה לאחים הוא אומר להם: "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם" (בראשית מה,ה) ולכאורה הדברים מאוד לא מובנים - הרי לא האלהים שלח את יוסף! האחים הם אלו שמכרו אותו בגלל קנאתם ורצונם לשלחו מעל פניהם, ובטח לא למחיה! ניתן לראות מכאן שהתורה למעשה מתעלמת לגמרי מההתייחסות הגלויה - יוסף מביא רק את הסיבה הפנימית שבגללה הוא התגלגל למצרים, ואינו מביא כלל את הסיבה החיצונית. האם אין כלל מקום לצד החיצוני ולסיבות שהוא מייצג? בלימוד גמרא, לעומת זאת, אנחנו רואים פעמים רבות שחכמים מביאים גם סיבות חיצוניות להלכות ולמנהגים שונים.

יש בהחלט מקום לבירור ההתייחסות לצד החיצוני בתורה, האם מדובר על התעלמות מוחלטת או על התייחסות מעורבת.

סיכום- בפרק זה עמדנו על ההסתכלות החיצונית שלנו על העולם ועל עצמנו, הסתכלות שמשפיעה על תפיסתנו את העולם, ועמדנו על ההבדל בינה לבין צורת ההסתכלות של היהדות.

 

מקורות- ההסתכלות האנושית לעומת הראייה הפנימית מוזכרת כבר בפסוק "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" (שמואל א טז,ז).

בחז"ל נזכיר את הסיפור על רבי עקיבא וחבריו שראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים במכות כד ע"א ועיין גם סנהדרין קא ע"א.

עניין השפעת הרושם החיצוני וטעותו מוזכרים עוד פעמים אין ספור. הזכרנו כבר את הפסוק בתהילים צ"ב: "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת", הדן בשופטים את העולם על פי מראה עיניים בלבד. עין גם במאמרי הראיה ח"א מאמר "להוסיף אומץ" וכן באורות, "ישראל ותחיתו", פסקה ב'.

הרב קוק דן בהתפשטות הכח המדמה (עניין הקניונים שהזכרנו) בעקבתא דמשיחא ומוצא בה נקודה חיובית באורות, שם פסקה י"ז.